אלימות במשפחה היא תופעה חמורה, קשה ורווחת הפוגעת בכל המגזרים והמעמדות החברתיים ויכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות: אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות רגשית, אלימות כלכלית ואלימות מינית.
הגורמים לאלימות במשפחה אמנם רבים, אך סטטיסטית ישנם כמה עיקריים:
היסטוריה של אלימות: ילדים אשר גדלו בבתים אלימים ונחשפו חשיפה ישירה לאלימות במשפחה, נוטים יותר להיות קורבנות או פוגעים באלימות בעצמם.
בעיות אישיות: דיכאון, חרדה, התמכרויות שונות ובעיות שליטה בכעסים.
לחץ כלכלי: קשיים כלכליים עלולים להגביר את רמת המתיחות והלחץ השורר בבית, ולהוביל להתפרצויות זעם ואף לאלימות.
חוסר שוויון מגדרי: תפיסות חברתיות מיושנות או כאלה המשתייכות לזרמים מסורתיים שונים, שלפיהן הגבר הוא ״ראש המשפחה" ועל כן יש לו זכות לשלוט באישתו ובילדיו, עלולות לא פעם לעורר ויכוחים עזים על נושא כבוד המשפחה ואף להתפרצויות אלימות וענישה פיזית.
הדרה חברתית: קהילות סגורות ומבודדות יחסית עלולות להקשות על קורבנות אלימות לפנות לעזרה מתוך חשש לנידוי, חרם ואף הגלייה.
מה לא נכתב כבר על השפעותיה של אלימות במשפחה?
הכל ידוע ומובן אך בשל חשיבות הנושא והשלכותיו הרבות, אחזור כאן ואכתוב כי בין היתר, קורבנות אלימות סובלים לעיתים קרובות מדיכאון, חרדה, פוסט טראומה, הפרעות אכילה, הפרעות שינה ועוד. פגיעות אלו עלולות להוביל לקשיים בתפקוד היומיומי, ביכולת לעבוד וללמוד ובקיום מערכות יחסים וקשרים חברתיים. כתוצאה מכך, קורבנות אלימות עשויים להזדקק לתמיכה נפשית וכן לטיפול רפואי ותרופתי תדיר ואף קבוע.
יתרה מכך, ילדים אשר גדלים ומתפתחים בבית אלים סובלים מקשת רחבה של קשיים רגשיים, חברתיים ובעתיד גם רומנטיים.
כיצד נזהה אם מישהו בסביבתנו או בקרבתנו סובל מאלימות במשפחה?
קורבנות אלימות רבים נוטים להסתיר את המתרחש מתוך פחד ובושה ולכן חשוב להיות ערניים לסימנים מזהים שעשויים להצביע על מצוקה.
אחלק את הסימנים הללו לכאלה הניתנים לזיהוי בקרב מבוגרים וכאלה הנפוצים בילדים.
סימנים מזהים אצל מבוגרים:
פגיעות פיזיות נראות לעין: חבלות, שריטות, סימני מכות, נפיחות, איברים חבושים וכדומה.
התנהגות חריגה: הסתגרות, התקפי חרדה, דיכאון, ירידה בביטחון עצמי, תנודות קיצוניות במצב הרוח.
התנהגות חשודה: ביטול פגישות, המנעות ממפגשים חברתיים, טענות תכופות על תאונות, תלות רבה בבן זוג.
דיווחים על קשיים ביחסים: ריבים תכופים, צעקות, קנאה אובססיבית, שליטה ובידוד חברתי.
סימנים מזהים בקרב ילדים:
סימנים התנהגותיים שונים: התנהגות חריגה כמו תוקפנות, הסתגרות, בכי תדיר, חרדה, שתיקה והמנעות משיח, קשיי שינה, רגרסיה התפתחותית.
התנהגות במסגרות: קשיים בלימודים, ירידה בהישגים או בריכוז, קשיים חברתיים, חוסר רצון ללכת לבית הספר או לגן, העדפה לשחק לבד, התבודדות בהפסקות ובזמן חופשי.
זעקה לעזרה: ביטויים על אלימות בבית, גילוי פחד מבן משפחה מסוים, חוסר אמון במבוגרים והמנעות מתקשורת עימם.
מה לעשות כשיש חשד לאלימות בקרב אדם בסביבתנו?
הביעו את דאגתכם והציעו תמיכה, אוזן קשבת וכתף לבכות עליה. הקשיבו באופן לא שיפוטי והציעו עזרה וליווי לבקשת סיוע מקצועי.
במקרים של חשש מיידי לשלומו של אותו אדם, דווחו למשטרה או לשירותי הרווחה.
על מנת להתמודד עם תופעת האלימות המשפחה, יש צורך בשיתוף פעולה בין גורמים רבים, ביניהם מערכת המשפט, גורמי רווחה, מערכת החינוך וגורמים טיפוליים שונים.
אם אינכם בטוחים מה הצעד הנכון והנבון לביצוע, מומלץ לפנות לגורמים מקצועיים שונים כמו למשל לעו״ד המתמחה בדיני משפחה.
חשוב לזכור:
קורבנות אלימות אינם אשמים במצבם וקיימים גורמים רבים המסוגלים לסייע לקורבנות אלימות ולילדים.
פנייה לעזרה עשויה להציל חיים.
משרדנו מתמחה בדיני משפחה וגירושין ומלווה אנשים נפגעי אלימות. לשאלות וייעוץ פרטני צרו קשר.
אין הכתוב מהווה ייעוץ משפטי, כל מקרה ומקרה יידון לגופו בייעוץ אצל עורך הדין באופן פרטני ואישי.